ללכת במדבר
שכבתי אתמול שעה במרפסת והתבוננתי בשמיים. שרפתי לבונה ושמתי כוונה. אש ואוויר. וגם לב.
אבל הסופ״ש פרשת ׳במדבר׳ עם ירח חדש במזל שור והאנרגיה היא בכלל של אדמה.
אחרי חודש אינטנסיבי של אש ויציאה ממצרים, כל אחד ואחת מהמקום הצר שלהם, הגיעה העת לצעוד במדבר. להתחיל ללכת אל הלא נודע. לפעמים אפשר לטעות ולחשוב שיוצאים ממצרים ומגיעים ישר-אל הארץ המובטחת: אל הבית הבא, האהבה הבאה, העבודה הבאה, ההגשמה הבאה. אבל בחיים בכלל, ובדרך הרוחנית בפרט, ההליכה במדבר היא חלק בלתי נפרד מהמסע והיא מבקשת מאיתנו זמן, הקרבה, וויתור והסכמה ללכת לבד. וככל שנהיה בהסכמה ובקבלה של השלב הזה, הצחיח, המפחיד, המבלבל, ככל שנסכים לתהות ולטעות במדבר כך נוכל לגלות את מי ואת מה שחיפשנו. נוכל לטהר, לנקות, ולהשיל מאיתנו את כל מה שמכביד על מסענו.
נוכל להתקלף ולגלות עוד ממי שאנחנו באמת מתחת לכל מי שהיינו וכל מה שהיה לנו במצרים.
כשהולכים במדבר אי אפשר לסחוב הכל. זה לא יעיל, זה מכביד, זה מעכב. צריך כסות מינימלית, תזכורת ללמה יצאנו לדרך ומים. ובעיקר צריך את מי החוכמה, האהבה והאמונה. בלי זה אי אפשר ללכת הרבה במדבר.
״צמיחה מבקשת סבלנות, התבודדות והקרבה. לא תוכל.י להתעלם מהקריאה של הצמיחה.
היא תתקשר דרכך על ידי יצירת שינויים בחייך שישאירו אותך בלי אופציה אחרת מלבד להשתנות ולהסתגל.״ ( מייגן רוקסאן)
ההליכה במדבר היא תקופת מעבר, הכנה, גדילה ושינויים.
היא מבקשת סבלנות ואמונה - בלי אלו, הצעידה והחיפוש יהיו קשים מנשוא. כי זה לוקח זמן למצוא ולכל תהליך הזמן שלו. יהיה זה זחל שהופך לפרפר, זרע שהופך לעץ או תודעה שמשתנה.
המדבר מבקש ומציע גם התבודדות - מרחב וזמן להקשבה נטולת רעשי רקע, כמו הליכה מדיטטיבית שמאפשרת לחדד את חוש השמיעה הפנימי שלנו ולשמוע טוב יותר קולות עדינים. את הקול הפנימי שלנו ואולי אפילו לפעמים את הקול של האלוהות בדרכים יצירתיות כמו אדם שמבקש עזרה ברחוב, יונה לבנה או כוכב נופל.
והמדבר מבקש גם הקרבה וויתור. לוותר על מה שהיה לנו, גם ובמיוחד אם הוא היה נעים בשביל הדבר הבא. בשם ההתפתחות והאבולוציה.
נכון, הוא מבקש מאיתנו הרבה המדבר הזה, השלב הזה, אבל הוא גם מציע המון.
המדבר הוא המקום שבו הריקנות החיצונית הופכת למצע הפורה ביותר לצמיחה פנימית וכדאי ומומלץ שנעז לצעוד בו מדי פעם, עם אומץ, אמונה בדרך וסקרנות.
תגובות