שכבתי אתמול שעה במרפסת והתבוננתי בשמיים. שרפתי לבונה ושמתי כוונה. אש ואוויר. וגם לב. אבל הסופ״ש פרשת ׳במדבר׳ עם ירח חדש במזל שור והאנרגיה היא בכלל של אדמה. אחרי חודש אינטנסיבי של אש ויציאה ממצרים, כל אחד ואחת מהמקום הצר שלהם, הגיעה העת לצעוד במדבר. להתחיל ללכת אל הלא נודע. לפעמים אפשר לטעות ולחשוב שיוצאים ממצרים ומגיעים ישר-אל הארץ המובטחת: אל הבית הבא, האהבה הבאה, העבודה הבאה, ההגשמה הבאה. אבל בחיים בכלל, ובדרך הרוחנית בפרט, ההליכה במדבר היא חלק בלתי נפרד מהמסע והיא מבקשת מא

השמש תמיד שם. גם כשיש עננים והכל חשוך ואפרורי. השמש תמיד שם – זה אנחנו שלא רואים אותה. אם אשאל אתכם מה צריך לעשות כדי לראות את השמש ביום...

בתקופה האחרונה כשאני בוכה, אני נותנת לזה יותר מקום. מתבוננת בבכי, מבררת עם עצמי מה הוליד אותו, ובעיקר מקבלת אותו ומאפשרת לו לעזור לי...